הבנות שליוויתי מספרות

רותם ושי

בלידה הראשונה ילדתי בלי דולה, בלידה השניה איתה וההבדל הוא תהומי.  יש כל כך הרבה דברים קטנים שתכלס הם גדולים שהפכו את הלידה שלי לאחרת לגמרי. אז חוץ מהתמיכה הרגילה של עיסויים, הסברים מראש על הלידה ודאגה שאלד באופן שמתאים לי,

1. היא תמכה כל הזמן, גם רגשית, גם לפני שהתקרב מועד הלידה. כשהקטנציק לא רצה לצאת, ולי כבר נמאס לגמרי, היא היתה שם לתמוך בהודעות ובשיחות. פיזית, היא גם עשתה תרגילים של בייבי ספינינג כדי לעזור לו להתמקם מחדש בתעלת הלידה, שיומיים אחריהם ילדתי, וממש הרגשתי פיזית איך הוא התמקם שונה.

2. ילדתי עם קורונה, בגל האומיקרון. כל כך בכיתי כי פחדתי מאיך תיראה הלידה עם קורונה. רבקי שוב היתה להרגיע, לבדוק בכל הבתי חולים מה אפשר לעשות, והיתה שם איתי בלידה עצמה, למרות הקורונה.

3. בלידה עצמה כשהתחילו הצירים כתבתי לה, ואמרתי שאני רוצה לחכות ללכת לביח. רבקי מתוך התיאור שלי אמרה שבסדר, אבל בלכ מקרה היא נוסעת אליי הביתה כדי שכשנרצה ליסוע לביח ישר נוכל לצאת. לא חיכתה לשום דבר, לא לשלב אקטיבי לא אקטיבי. יצאה אליי הביתה. בסוף זה התקדם מאוד מהר וכבר כשהיא היתה אצלי אמרתי לה להמשיך לביח ולא לעלות. 

4. במהלך הצירים עד ללידה מן הסתם עזרה מאוד בעיסויים, דאגה שלא אשכב בשביל המוניטור (כי מחוייה בלידה הקודמת ידעתי שזה נורא מחזק את הכאבים עבורי).

5. בלידה כשכבר לא ידעתי כלום ושום דבר והייתי עמוק בכאב הצירי לחץ, היא פיזית עזרה לי להסתובב להיות על שש, ולא על הגב, כי על הגב יותר כאב לי ומראש ביקשתי לנסות ללדת אחרת בלידה השנייה.

ועוד כל מיני דברים :)

בקיצור (אחרי כל החפירה), ממש ממליצה😁

לירון ומיכה

זו הייתה אהבה ממבט ראשון...
אני לא יודעת בדיוק על מה להצביע אם זה היה הרוך שלך,התלתלים הזהובים ,החיוך,ההבנה של הכאב מהלידה הראשונה, האור שיש לך בעניים, החוויה של הליווי שלך בכל שלבי ההריון, החידושים בכל מפגש שאפילו אמא שלי שיש לה 5 ילדים הפתעת וחידשת, היא הייתה סקפטית בהתחלה ואמרה לי:"דולה??? למה את צריכה"? 
ואחרי הפגישה איתך שהיה לי חשוב שחוץ ממני וממיכה בעלי גם היא תבין בדיוק על מה אנחנו מדברים... 
וכשיצאת מביתנו אמא שלי אמרה:"וואווו לירון היא מדהימה"
את האדם היחיד בעולם שידע על מה אני מדברת שדיברתי על כאב של הנפש לאחר לידה ראשונה, את האדם היחיד שלא שפט אותי או אמר לי:"כן ... זה עובר" 
את האדם היחיד שהאמין בי שאפשר לצמוח ולתקן תוך כדיי חוויה שאת מלווה.
את היחידה שבאמת האמנת בי ונתת לי את הכוחות הנפשיים לךכת כנגד כל מה שהעולם בחוץ לא האמין שזה שאעבור לידה רגילה אחרי הקיסרי חירום שפצע אותי לא רק פיזית אלא גם נפשית.
הדבר הראשון שעשית זה שריפאת אותי בנשמה,בלב ובאמונה. 
כשנכנסתי לשבוע 40 כולם מסביבי לחצו עליי שאעלה לבית חולים לעשות זירוז ואם צריך אז שאבחר קיסרי מתוכנן כדי שלא אצטרך קיסרי חירום בגלל ההיסטוריה של הלידה הראשונה שלי, שלא תסבלי אמרו לי... 
ואת? הרגעת אותי ואמרת לי שהכל בסדר, יש זמן, תנוחי,תישני,תאכלי טוב.
ביום מוצש האחרון הייתה לי ירידת מים (שבוע 41+4) בשעה 2:00 בלילה.
השיחת טלפון הראשונה הייתה אלייך, היה לך את הקול הכי מרגיע בעולםםםםם, אמרת לי הכל בסדר, שאעלה לבית החולים.
עלינו,אמא,מיכה ואני 🙏🏻 עברנו בדירות והעבירו אותי לחדר צירים למעקב. 
ואז הגעת, עם החיוך הכובש שלך ופיזרת קסם לכל כיוון.
אני? קפצתי מהמיטה ורצתי לחבק אותך חזק, מלאך שומר שלי.
3 ימים העברנו שם, 3 ימים שהיו חוויה מדהימה של מסג'ים, שמנים בריחות מרגיעים, שיאצו, עיסוי פטמות ועוד מלאאא פינוקים שיעזרו להגיע ללידה.
והעובר שלי? היה לו כל כך טוב שהוא ממש לא רצה לפספס דום פינוק שלך שהגיע דרכי אליו.
ביום השלישי הצוות הרפואי החליט שמספיק,נכנסנו לחדר לידה.
קיבלתי פיטוצין כי כבר לא הייתה ברירה, היית איתי שם... חיבקת אותי וחיזקת אותי וכביקשתי ממך ללכת לישון בבית ואם תהיה התפתחות אקרא לך-לא הסכמת!!!
ישנת איתי, על כיסא לצידי, ליופת אותי מלאך שלי ושמרת עליי כי ידעת שהנפש שלי צריכה אותך. 
בבוקר הצירים התחזקו, כאבתי כל כך למרות האפידורל.
התחלנו בלחיצות והייאוש כבר התחיל להגיע כי הגבר הקטן לא רצה לצאת!!!
נכנסו לחדר בעודי מותשת ולוחצת ונלחמת מנהלי מחלקת יולדות ואמרו שאין סיכוי שאלד כבר רגיל ושהם מכינים אותי ואת הצוות לניתוח קיסרי. 
הסתכלתי עלייך במבט דל יאוש ואת החזרת לי מבט של לביאה ואמרת:"את לא הולכת לשום ניתוח קיסרי!!!"
אחריי 40 דק של לחיצות נכנסה מנהלת מחלקת היי ריסק והוציאה את המיילדת החוצה ואמרה לה שאם תוך 30 דק אני לא יולדת אז שתוותר. 
ליטפת אותי ואמרת שאנחנו הולכות להצליח ובגדול ושאני אנטרל את כל הרעשים מסביב ושאקשיב לך.
בכיתי את נישמתי כי כבר הרמתי ידיים, אני רוצה ניתוחחחח דיייי לא יכולה לעמוד בכאב הזה, הם לא מאמינים שאצליח ריבקי!!!
ואת? את תצליחי, תהיה קשובה לי!!! 
המשכתי לצעוק ולצעוק שאני לא מסוגלת יותר.
לא וויתרת לי!!!!
ועשינו את זה, יצא ממני 3.580 קילו של אושר עילאי!
דאגת לחיבור המיידי של עור לעור ובכית יחד איתי בבכי הראשון שלו.
לימדת אותי להניק ולהתחבר והגשמת לי בעצם לא רק חלום 1 אלא 2.
מלאך שלי,
תודה על הזכות הזאת להכיר אותך ושתהיה חלק ממני ולחק בלתי נפרד מהחלום שלי. 
מחכה כבר להריון וללידה הבאים שלי שאין מצב שיהיו בלעדייך. 
תודה זו מילה קטנה לעומת מה שיש לנו בלב אלייך.
אוהבים:לירון, מיכה ופיצי❤❤😘😘